פסק-דין בתיק ע"א 3498/02

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים (להלן: " הוועדה") לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: " חוק הרדיפות"), מיום 27.10.02 בתיק ו"ע 1858/01, שדחתה את ערר המערערת על החלטת המשיבה.

1.                    רקע

(א)                המערערת, ילידת 1929 בבוקרשט רומניה, הגישה למשיבה בקשה להכיר בה נכה לפי חוק הרדיפות. בבקשתה טענה המערערת כי בינואר 1941 הוצת בית כנסת שבו שהתה באותה עת יחד עם הוריה, וכשנמלטה מאימת הלהבות, העמיסו אותה ואת הוריה על משאיות; את אביה לקחו למחנה עבודה, ואמה והיא נלקחו למרתף של המשטרה, שם הוכו ונחקרו על-ידי שוטרים בדרישה למסור כתובות של משפחות יהודיות. כך היה במשך חודש ימים, עד שהצליחו לברוח, בסיועו של שכן, שבביתו הסתתרו עד סוף המלחמה.

(ב)                 המשיבה דחתה את בקשת המערערת, והיא הגישה ערר לוועדה.

(ג)                  לפני הוועדה העידה המערערת כדלקמן:

" הייתי ילדה בת 11, אבי היה גבאי בבית הכנסת. הגרמנים הציתו את בית הכנסת. כשיצאנו החוצה ראינו הרבה גרמנים, היו להבות מסביב לבית הכנסת. תפסו אותנו והכניסו אותנו לתחנת משטרה, שם היינו על הרצפה וקיבלנו מכות על מנת לומר להם איפה היהודים.

היינו שם כחודש. את אבי לקחו. אח"כ הגיע שכן לשעבר שעבד שם והבריח אותנו.

...

מה שכתבתי בתצהירי אני לא זוכרת, אך אני ראיתי את הנאצים כשברחנו מבית הכנסת.

גם בתחנת המשטרה ראינו אותם." (פרוטוקול ישיבת 18.9.02).

2.                    החלטת הוועדה

(א)       הוועדה קבעה שעדותה של המערערת עשתה עליה רושם אמין, ושאין מחלוקת לגבי האירועים להם טענה, למעט אימרתה שחיילים נאצים נכחו בעת הפוגרום - אימרה שלא הועלתה בבקשה למשיבה, ושנדחתה על-ידי הוועדה.

(ב)        הוועדה קבעה שהשאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא האם הפוגרום שבוצע ביהודי בוקרשט בינואר 1941 היה בהשראה גרמנית, ונכנס בשל כך לגדרם של סעיפים 2(1) או 43 לחוק הפיצויים הגרמני.

(ג)         הוועדה מצאה, על סמך התיעוד ההיסטורי שהוצג לה, ועל סמך החלטה קודמת שנתנה באותה סוגיה, שאנשי משמר הברזל והמשטרה הרומנית פעלו נגד היהודים מכוח עוינות ואנטישמיות מושרשת ועצמאית, וללא קשר להשראה גרמנית. הפוגרום שנערך ביהודים בינואר 1941 היה תוצאה של מאבק פנימי בין אנשי משמר הברזל לבין המשטרה הרומנית, ועל-פי הדין הגרמני קיימת חזקה לגבי השראה גרמנית מחודש אפריל 1941 והלאה, בעוד שהפוגרום נערך בינואר 1941.

3.                    הערעור

(א)       ב"כ המערערת טוען, על סמך מקורות היסטוריים שהביא, שרומניה הייתה תחת השראה גרמנית בינואר 1941. לשיטתו, אירועי הפוגרום ומעשי הזוועה שבוצעו נגד היהודים הם תולדה ישירה ועקיפה של השלטון הנאצי ומשתפי הפעולה עמו, ואת האירועים שקדמו לפוגרום וארעו במהלכו ובמשך כל תקופת השואה, יש לראות כמקשה אחת, שכן כל ניסיון להפריד ביניהם הוא מלאכותי. ב"כ המערערת מוסיף וטוען, שהלכה למעשה נכבשה רומניה על-ידי גרמניה הנאצית עוד לפני הפוגרום, באופן שמחיל את סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני על המקרה דנן.

            (ב)        המשיבה תומכת בהחלטת הוועדה, מנימוקיה.

4.                    דיון והכרעה

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות.